נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט רל״ה

1 אם יודע בטיב מו"מ. הטעם משום כדי חייו ומ"מ יכול למכור אף ביותר מכ"ח משום דלא פלוג רבנן:

2 ולאחר עשרה כל שאינו שוטה צ"ע שלאכ' זה בשם י"א דהא המחבר כ' עד שיגדל אם יודע משמע כ"ז שלא הביא שתי שערות צריך בדיקה ואם גדול נתן מתנה לקטן קודם שהגיע לעונת הפעוטות וזיכה לו ע"י אחר ולא פי' אימת יתננה לו ואז אם האחר מסרו לקטן אחר שהגיע לזמן שיהיה מקחו ומתנתו קיימת פטור האחר אף אם נאבד ביד הקטן אבל מסרו לו קודם לכן חייב האחר:

3 ומתנתו קיימת דמתנה דמי למכר דאי לאו דעביד ליה נייחא נפשיה לא היה נותן לו מתנה ומכלל כדי חייו הוא:

4 בנכסים מועטין היינו דבנכסים מועטין הדין דהבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים ואחר תקנת הגאונים אפילו במטלטלין הבנים והבנות יזונו אם היתומים מכרו הכל אין להבנות כלום כמבואר כ"ז באה"ע סי' קי"ב ע"ש ולזה כתב כאן הרמ"א דבמכירת הקטן כה"ג לאו כלום הוא וזהו כוונת הסמ"ע בס"ק ח' וע"ב:

5 אבל בקרקע. דבקרקע צריך חריפות ובקיאות טפי:

6 או שקנה לו אפוטרופס. אבל אם קנה הקטן בעצמו אף דמהני כמבואר בסעיף ז' מ"מ כיון דהקטן יכול לחזור בו כמבואר שם הוי דינו כמטלטלין סמ"ע וע"ב שדין זה צ"ע:

7 במתנת שכ"מ. וה"ה דל"ש בקטן לומר מצוה לקיים דברי המת סמ"ע:

8 מיהו כ"ז פי' אף שלא אמר לו הקטן בפי' לאכול הפירות מ"מ כיון שהיה שם הקטן וקרוביו ולא מיחו מחילה בטעות כי האי אפילו בקטן הוי מחילה וכמו בדשלב"ל דאי שמיט ואכיל דלא מפקינן מינייהו ודוקא בהלך למדינת הים או שמת הקטן אסור להלוקח לאכול הפירות אבל בהיותו כאן מותר לאכול ובסעיף י"ד דכתב המחבר דמוציא ממנו כל הפירות מיירי בהלך למדינת הים סמ"ע וע"ב דהעיקר דשם מיירי במכירה שכבר נתן הדמים וכיון שהמכר נתבטל הוי אכילות פירות כריבית וכאן מיירי במתנה או במכר שלא נתן עדיין הדמים:

9 שט"ח דינו כמטלטלין. ואף דבשטר בעי כומ"ס ואין שטר לקטן מ"מ מהני והטעם ע"ב וחזקת חנות דינו כקרקע ש"ך:

10 אם ה"ל אפוטרופס. דשוב לא שייך בו תקנת כדי חייו:

11 כמש"ל סי' ר"צ וסעיף נ"א בטור כצ"ל וט"ס בסי' ר"ל סמ"ע:

12 מ"מ מקחו מקח. והיינו אחר שיגיע זמן מסירת אפוטרופוס ליורש אז צריך ליתן להלוקח המקח:

13 פחות משתות מחילה משום כדי חייו הוצרך להשוותם גם לענין אונאה לגדולים:

14 אינו מקבל מי שפרע וע"ב דאם הוא באופנים המבוארים בסי' קצ"ח ובסי' קצ"ט שהמעות קונה קנין גמור קונה אף בקטן:

15 שאין מוציאין מיד הקטן. ע' הפירוש בבאורים:

16 ואין קונין מיד הקטן. עיקר הטעם משום דכתיב ושלף איש נעלו ולא קטן: ובחליפין שוה בשוה תלי' במחלוקת הפוסקים בסי' ר"ג אי בעי נעל דוקא ממילא בעי ג"כ איש ואי לא בעינן נעלו לא בעי ג"כ איש:

17 ולא יהיה הקנין ע' היטב בבאורים:

18 קטן שקנה הקרקע. דוקא המוכר א"י לחזור בו אבל הקטן יכול לחזור בו דאם לא יהיה יכול לחזור לחזור בו הוי חוב ואין חבין לאדם אלא בפניו:

19 לפרוע חובת אביהם. וה"ה חובות עצמו וע"כ דאם הקטן צריך למכור קרקע לצורך עצמו א"א לו למכור אפילו ע"פ ב"ד רק באופן שילוה מעות לעצמו ולשעבד הקרקע ואח"כ יכולין הב"ד לשוכרו כדי לפרוע החוב:

20 במתנת שכ"מ דדין ירושה יש לו:

21 עשרים שנה שלימות. ול"א ביה מקצת השנה ככולה:

22 נוטה אחר המעות משא"כ בקרקע שקנה דהרי ראינו שניחא ליה בקרקע טפי ממעות:

23 מתנת שכ"מ פי' שנתן הוא לאחר במחלת שכ"מ. ואפילו היא קרקע שירש מאבותיו:

24 סימני סריס מבוארים באה"ע סי' קע"ב ע"ש ותמצאם:

25 ועוד דסי' עשוין ע"ב שצריך לכל הג' טעמים ואם הוא חי ובדקוהו ויש לו שערות הוא מחלוקת הרא"ש עם הרשב"א והרמב"ן אם מחזיקינן אותו בגדול למפרע:

26 הפירות שאכל עמש"ל ס"ס א':

27 שמין לו. צ"ע אם דינו כיורד ברשות ונוטל אף שכר טרחתו או כיורד שלא ברשות סמ"ע וע"ב דנראה דהוי כיורד ברשות:

28 שוב א"י למחות תרתי בעי שלקח מעות וגם הלוקח משתמש בקרקע לפניו אחר שהיה גדול ושתק ואפינו בזה הרמב"ם בשם רבותיו חולק סמ"ע:

29 קטן שלוה מדלא כתב שהגיע לעונת הפעוטות כמ"ש בסי' צ"ו גם מדלא כתב לעיל מחלוקת שכתב בכאן נראה דבסי' צ"ו מיירי שלוה לצורך מו"מ דבזה כ"ע ס"ל דקודם שהגיע לעונת הפעוטות אין מעשיו כלום ואחר שהגיע לכ"ע חייב לשלם דבמו"מ דינו כגדול וכאן מיירי שלא הגיע לעונת הפעוטות ואומר שלוה לצורך מזונות בזה חולקים הסברא הא' ס"ל דכשאמר בשעה שלוה לצורך מזונות חייב לשלם כשיגדל והסברא השניה ס"ל דדינו כשוטה שפטור אף שנתברר שלוה לצורך מזונות והדיעה הג' ס"ל שנתברר שלוה לצורך מזונות חייב אבל אמירת הקטן בשעה שהלוה שהוא לצורך מזונות לא מהני וע"ב דה"ה אם מודה לכשהגדיל דלוה לצורך מזונות נמי מהני:

30 מ"מ יכול לשעבדן הג"ה זו קאי על פחות מבן ך' שנה וכבר הוא בן י"ג והביא שערות לענין שיעבודו שישעבד שיכול לטרוף מהלקוחות שקנה ממנו אחר שנעשה בן ך' אבל אם הוא פחות מבן י"ג אין לו דין שטר כלל לגבות ממשועבדים רק מב"ח יכול לגבות אפי' מנכסי' שירש מאביו ע"פ ב"ד אפי' קודם שנעשה בן ך' וע"ב:

31 ואינו שומע כלום. אבל אם שומע במקצת דינו כפיקח וע"ב דאם צריך למכור קרקע מעמידין לו אפוטרופס מב"ד:

32 ברמיזה. אבל קפיצת פיו לא מהני:

33 בדיקות רבות וכדרך שבודקין לגיטין:

34 שבודקין לגיטין מבוארים באה"ע ס"ס קכ"א:

35 ע"י עצמו. אבל המזכה לשוטה ע"י אחר מהני סמ"ע:

36 בסוף שטותו. כלומר וכבר התחיל השיפוי: